חלזון הוא בעל חיים קטן ונחמד שאינו מזיק לאדם ולרוב ילדים אפילו ישמחו להיתקל בו בגן או בחצר הבית. אך מה קורה כאשר חלזונות פולשים לשטח שלכם ואוכלים את השתילים והפרחים שבדיוק שתלתם בגינה?
אם תיגשו למשתלה ותבקשו "משהו שמרחיק את החלזונות", כנראה שתקבלו חומר הדברה, שמדביר ומרחיק חלזונות וחשופיות – המתאלדהיד (החומר הפעיל), העונה לשם המסחרי "מתזון".
ההנחייה שתקבלו תהיה לפזר את הגרגירים בגינה וכך הבעיה תיפתר.
אז מה הבעיה ברעל הזה?
נציין את המובן מאליו - זהו רעל לכל דבר. אם יש ילדים קטנים או תינוקות בבית שעלולה להיות להם גישה לגרגירים שתפזרו או לסביבה עצמה, זהו סיכון קריטי לחיי אדם, כלבים, חתולים וכו׳.
הרעל מגיע בצורת כופתיות קטנות, שדומות למזון כלבים/חתולים או בנוזל. בדרך כלל, מוסיפים לרעל חומרי טעם כדי למשוך את החלזונות אליו, מה שלצערנו גורם גם לחיות המחמד שלנו להימשך אליו. ניתן לראות שהרעלה זו נפוצה יותר בקרב כלבים מאשר חתולים, כנראה מהסיבה שחתולים יותר חשדנים ולא אוכלים כל דבר שהם מוצאים בגינה או ברחוב, ולעומתם, לכלבים יש נטייה יתרה ל"גרגרנות" ולהכניס לפה כל דבר שיכול להיות טעים.
הרעלת רעל חלזונות נחשבת לאחת ההרעלות הקשות בקרב כלבים ועלולה להוביל למוות ללא טיפול מיידי ואינטנסיבי. לצערנו, אין חומר נוגד למתאלדהיד שניתן לתת לבעל החיים כשקיים החשש להרעלה והפרוגנוזה (סיכויי ההחלמה) מהרעלה זו, כפי שמופיע בספרות, היא לא גבוהה.
אך כמובן שזה תלוי בעיקר בכמות הרעל שהכלב אכל ובזמן שעבר מאז החשיפה לרעל ועד ההגעה לוטרינר וקבלת הטיפול.
המתאלדהיד רעיל ביותר כך שלא יעבור הרבה זמן מרגע החשיפה/האכילה ועד אשר יופיעו סימנים משמעותיים על הכלב. הסימנים יהיו בעיקר במערכת העצבים – רעידות שרירים בכל הגוף שעלולות להידרדר לעוויתות ופרכוסים תוך כדי איבוד הכרה. הרעידות גורמות לעליה דרסטית בחום הגוף של הכלב – היפרתרמיה, מה שגורם לגופו של הכלב נזקים של מכת חום.
בנוסף, יכול להופיע מצב שנקרא היפראסטזיה – זהו מצב בו הכלב מגיב בצורה מוגזמת לכל גירוי או רעש הכי קטן שישמע.
גופו של הכלב עלול להיות מתוח וראשו יימתח לאחור, והקאות עשויות להופיע.
בנוסף, קצב הלב יכול להיות מוגבר ויתכן ויגיע למצב של התמוטטות.
מיותר לציין שהחשיבות לתת טיפול מהיר ונכון לכלב היא גבוהה ביותר, ואם יש חשש הכי קטן לחשיפה למתאלדהיד ומופיעים הסימנים הנ"ל, יש לטפל בכלב ולהתייחס אליו כאל מורעל.
במקרה של הרעלה כזו, הזמן משחק תפקיד מרכזי ועלול לחרוץ את גורלו של הכלב.
אז אם אין אנטי-דוט לרעל, איך מטפלים?
ראשית, הטיפול הראשוני שיינתן לכלב יהיה תרופות מרגיעות ומרפות שרירים על מנת לעצור את העוויתות והפרכוסים, תוך הורדה מהירה של טמפרטורת הגוף. בהרבה מקרים, מתן התרופות לא יספיק ויהיה צורך חיוני להרדים את הכלב, הרדמה מלאה בגז, תוך ניטור הדופק, הסטורציה, לחץ הדם והטמפרטורה. ההרדמה יכולה להיות לכמה שעות, ובמקרים מסויימים אפילו לכמה ימים.
ניתן ורצוי לבצע שטיפות קיבה בזמן שהכלב מורדם, כדי לנקות את כל מערכת העיכול במידה ועוד נשאר רעל בגוף. לשטיפות הקיבה מוסיפים פחם פעיל, שתכונתו לספוח רעלים שנמצאים במערכת העיכול. הכלב יחובר לנוזלים בעירוי תוך ורידי ויקבל נוזלים לאורך כל הטיפול.
כמו כן, הכלב יקבל פרוטוקול שלם של תרופות החל מתרופות מגנות מערכת עיכול ועד לתרופות להפסקת הרעידות ותרופות שסופחות רעלים.
במקרים מסויימים, בהם הפגיעה תהיה לא רק במערכת העצבים אלא באיברים חיוניים אחרים בגוף, כמו למשל בכליות (כשל כלייתי), הכלב יצטרך לקבל טיפול נוסף שיטפל בפגיעה זו.
כפי שניתן להבין, הטיפול בכלב צריך להיות אינטנסיבי, נרחב וארוך עם מעקב צמוד כדי להבטיח את התאוששותו מההרעלה.
אין ספק שעלויות הטיפול לבטח יהיו גבוהות, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה רגשית ונפשית של הבעלים, וכמובן – חייו של הכלב שעלול לא לשרוד.
כמה נקודות חשובות למניעה:
גם במקרה של הרעלת מתאלדהיד- רעל חלזונות, וגם במקרים אחרים של הרעלות (למשל, רעל עכברים, K300 וכו'), חשוב לצמצם כמה שיותר את הסיכוי לחשיפה מצד בעלי החיים שבבית, בגינה ובסביבה וכמובן מצד בני האדם בבית.
מומלץ לקרוא תמיד טרם השימוש את התווית על האריזה, לבדוק מהו החומר הפעיל ולמי הוא מסוכן ולהשתמש רק בסביבה שאין אליה גישה.
אחסון החומר חייב להיות במקום בטוח ורחוק מהישג יד של בני אדם ומהישג הרגל או הפה של בעל החיים.
מכיוון שקיים חשש שרעל החלזונות מפוזר לעיתים גם בשדות חקלאיים, יש להימנע מלשחרר את הכלב לבדו באיזורים חקלאיים.
זכרו- כלב שייחשף לרעל, אפילו בכמות קטנה מגודל של כפית, גורלו מוות אם לא יקבל טיפול בשעות הראשונות לחשיפה. השתמשו במדבירים רק באיזורים שאין אליהם גישה, וכמובן בכובד ראש ועם מודעות מירבית לסכנות!
Comments