למה כלבים מכשכשים בזנב?

לימדו אותנו שכלב שמכשכש בזבנו, שמח לראות אותנו ומזמין אותנו ללטף אותו. בעוד שזה נכון בחלק מהמקרים, כשכוש בזנב היא לא מחווה שמשמעותה רק שמחה. כלבים משתמשים בזנבם כדי להביע מגוון רחב של רגשות, תחושות ומצבים נפשיים.

איזה רגשות או מצבים הכלב מתאר בעזרת זנבו? איך אפשר לדעת למה הוא מתכוון, ולאילו סימנים נוספים צריך לשים לב?

כבעלים, רובנו מכירים את האופי וההתנהגות של הכלבים שלנו מספיק טוב עדכ לדעת מתי הם מוכנים שילטפו אותם, ומתי עדיף לתת להם קצת ״ספייס״. אנחנו גם לרוב נדע לזהות בשפת הגוף שלהם מה מצב רוח שלהם. אבל כשאנו נתקלים בכלב זר, אנחנו לא מכירים את האופי והמזג שלו, ולכן בדרך כלל מחפשים איזשהו סממן בשפת הגוף ש״יאשר״ לנו שהוא ידידותי ושאפשר להתקרב.

הסממן הבולט ביותר שכמעט כולם מחפשים הוא הזנב. הרי לימדו אותנו עוד כשהיינו ילדים שכלב מכשכש בזנב כי הוא שמח לראות אותנו. זוהי כמובן הכללה מוטעית. כדי לפרש את המצב של הכלב, צריך להתייחס למכלול האלמנטיים שבשפת הגוף כמו מצב האוזניים, העיניים, העמידה, הנשימה וכו׳. אבל הזנב הוא אלמנט דומיננטי בפירוש שפת הגוף של הכלב. לפי ד״ר סטנלי קורן, אחד החוקרים המוערכים של פסיכולוגיה של כלבים, המנח והתנועה שלו מקבילה למחווה של חיוך אצלך בני אדם. הסיבה לכך שהזנב הוא קריטי בתקשורת בין כלבים היא שכלבים מאד רגישים לתנועה ולכן כל תזוזה של הזנב עוזרת לפרש התנהגות. לכן, יש חשיבות למהירות שבה הכלב מכשכש בזנבו ואפילו יותר חשוב, למצב ההתחלתי והנייטלי שלו. מצב ומיקומו הטבעי של הזנב משתנה בין הגזעים. אצל חלק הוא זקור כלפי מעלה (אקיטה, פקינז), אצל חלק הוא רפוי כלפי מטה (בורדר כולי, רועה גרמני) ואצל חלק הוא מוכנס בין הרגליים ואף צמוד לבטן (כמו אצל הגרייהאונד).

גרייהאונד - זנב מוכנס בין הרגליים

הנמכה של הזנב כלפי מטה תצביע על מצב של כניעה. אם תנועת הזנב תמשיך אל בין הרגליים לכיוון הבטן, זה לרוב יצביע על פחד או חרדה. ההסבר הפיזיולוגי, כי שכתבנו בפוסט על ריחרוח ישבנים בין כלבים, הוא שכאשר הזנב מוטה מטה, פחות ריח מופרש מהבלוטות האנליות וזה למעשה נסיון של הכלב להימנע מתקשורת.

הרמה של הזנב ממצב ניטרלי למצב אנכי לגוף עשויה להוות אינדיציה לדריכות או אגרסיביות ומוכנות לתקוף. חשוב לשים לב למצב האוזניים ש״יסגירו״ את מצבו של הכלב. גם כאן ההסבר הפיזיולגי עובד הפוך ולמעשה הרמה של הזנב מפרישה יותר ריח מהבלוטות האנליות ומשדרת מסר של דומיננטיות ונוכחות.

הרמת של הזנב למצב מאוזן לגוף מצביעה על עירנות או סקרנות למשהו בסביבה. כנראה משהו שהכלב ראה, הריח או שמע.

הפסקה פתאומית של כשכוש בזנב וקפאון מצביעה על כך שהכלב בוחן מחדש את הסביבה. רובכם מכירים את זה ממפגש עם כלב אחר, שמתחיל בהתקרבות עם כשכוש בזנב ולאט לאט מגיע לעצירה ובחינה של כוונות הכלב שממול. האפשרויות הן או שהכלב ממול ישדר שהוא רוצה לשחק ואז בתנועה פתאומית שני הכלבים יקפצו ויתחילו לשחק, או שהוא ישדר שאינו מעוניין לשחק, מה שיגרום לכלב שלכם לאט לאט לשנות נתיב ולהימנע ממפגש.

כשכוש איטי בזנב מצביע על חוסר בטחון או חוסר ווודאות לגבי מה שעומד לפניו. חשוב לשים לב שאם מדובר בעובר אורח שמתקרב ומעוניין ללטף, צריך להיות עירניים ומוכנים לתגובה, ואולי אפילו להימנע ממגע בנימוס.

כשכוש מהיר בזנב במיוחד כאשר מתחיל עם זיהוי של אדם או כלב אחר ברוב המקרים מצביע על שמחה, התרגשות ורצון להתלטף ולשחק.

ג׳ק ראסל במצב עירני וסקרן

נסייג ונדגיש שוב, כי כל כלב יכול להגיב ולנהוג שונה. הזנב הוא רק סממן אחד למצב הרוח של הכלב והרצון שלו לאינטראקציה. חשוב להכיר ולשים לב למחוות וסממנים נוספים כמו הטיית ראש, מבט, ליקוק של השפתיים, מנח האוזניים, שיער סומר, עמידה ועוד. זוהי מיומנות לא קלה לכן הדרך הכי טובה ללמוד זאת היא להתייעץ עם מאלף. מעבר להשכלה, מאלפים עובדים על בסיס יומי עם המון כלבים ולכן יודעים לזהות את כל הסימנים וללמד אתכם בצורה המקצועית ביותר.