למה כלבים מריחים אחד לשני את הישבן?

כולנו מכירים את זה. אנחנו לוקחים את הכלב לטיול או לגינת כלבים, פוגשים כלב אחרֿ, הם בוחנים את שפת הגוף אחד של השני, ואז מתחיל מן ריקוד משונה שבו הם מגששים את דרכם עם האף לכיוון הישבן כדי לרחרח. מה גורם להם לרחרח את הישבן? מה המשמעות של האקט? איזה מידע הם יכולים ללמוד אחד על השני? ואיך זה בדיוק עובד? וגם, מה אנחנו יכולים ללמוד מהאינטראקציה הזו?

אז נתחיל קודם כל מחוש הריח של הכלב. כפי שציינו בפוסטים קודמים, חוש הריח אצל כלבים הוא מאד מפותח ורגיש. אצל בני אדם, אנחנו נסמכים קודם על חושי הראייה והשמיעה. אצל כלביםֿ, חוש הריח מקבל מקום יותר גבוה. הסיבה היא שבעוד לנו יש רק 5 מיליון קולטני ריח, לכלבים יש 150 מיליון קולטנים. לשם המחשה, אצל בני אדם רק 5% מפעילות המוח משמשת לפיענוח של ריחות בעוד אצל כלבים המספר הזה עומד על 33%. חלק משמעותי מהסיבה לכך, שגם מאפשר לכלבים ללמוד אחד על השני דרך רחרוח של ישבנים, הוא איבר יעקובסון אשר מוסיף מימד נוסף לחוש הריח של הכלבים. איבר זה, המצוי במעלה החיך וסמוך לחלל האף, מיועד לקליטה וזיהוי של פרומונים להם ריח שאינו ניתן לזיהוי ע״י הקולטנים שבאף. במילים פשוטות, איבר יעקובסון הוא מה שמאפשר לגורים למצוא את הפטמה ממנה הם יונקים עוד לפני שפקחו עיניים, לכלבים לדעת איזו כלבה נמצאת בתקופת ייחוםֿ, ועוד תובנות מעניינות שניתן לקבל מרחרוח של...הישבן!

אז למה דווקא את הישבן? הסיבה היא שבישבן יש בלוטות אנאליות עם ריחות ייחודיים שנותנים סקירת מצב מפורטת על מצבו של הכלב. כשכלבים נפגשים, כמות האינפורמציה שהם יכולים לקבל רק משפת הגוף של הכלב אותו הם פוגשים היא מוגבלת ודי שטחית. הם ינתחו את מנח האוזניים, תנועת הזנב, ההליכה ויעריכו האם הם רשאים להתקרב והאם יש בסיס לתקשורת. אך ברגע שיתקרבו לאזור הישבן, הבלוטות האנאליות יכולות לספק מידע מפורט יותר כמו האם הם נפגשו בעבר, מהו מין הכלב, האם הוא יכול להיות פרטנר לזיווג, האם הוא חולה, מה מצב הרוח שלו, אם הוא אגרסיבי ועוד.

למעשה, המידע שכלבים יכולים ״לחלץ״ עוזר להסביר ולענות על תהיות שיש להרבה בעלי כלבים. לדוגמא, איך גור יודע לזהות את אמו, ולהיפך? או האם אחים שהופרדו לתקופה יזהו אחד את השני לאחר שייפגשו שוב? הריח הייחודי שהם יקלטו מהרקטום בעזרת איבר יעקובסון ישמש כמעין ״תעודת זהות״. מעבר לזה, שינוי בניחוח אותו הם רגילים להריח, יכול לסקור היכן ביקרו, מה אכלו ועוד. ממש כמו שיחה בין בני אדם, רק יותר תמציתית, זהו כלי התקשורת היעיל ביותר שלהם.

מה אנחנו יכולים ללמוד מבחינה התנהגותית? האופן שבו מתבצע הרחרוח אומר הרבה על האופי או יחסי הכוחות שבין שני הכלבים. בדרך כלל, הכלב הראשון שיריח, הוא הדומיננטי. כלבים כנועים לרוב ימתינו בסבלנות עד שהכלב הדומיננטי יסיים לרחרח ורק אז ירחרחו את אחוריו. צד שירצה למנוע שיתוף ״מידע נוסף״ יתיישב או יוריד את זנבו ויכסה את הרקטום. התנהגות שכזו יכולה להיות לא מקובלת על הכלב הדומיננטי ועשויה לגרום לתגובה תוקפנית. לכן, חשוב לשים לב לשפת הגוף ולזהות כאשר צד אחד אינו מרגיש בנוח.

אגב, אם אתם תוהים האם הכלב שלכם יכול לגלות מידע עליכם מרחרוח קל, התשובה היא כן! בטח קרה לכם שהכלב ניסה לרחרח את אזור המפשעה שלכם. ההסבר לכך הוא שכלבים יכולים ״לשאוב מידע״ עלינו מרחרוח של בלוטות זיעה שלנו. הריכוז הגבוה ביותר של בלוטות זיעה נמצא בבית השחי שלנו ובאזור המפשעה. מאחר ובית השחי פחות נגיש, הם פונים לאזור המפשעה. לרוב, הם יהיו סקרנים יותר לאנשים שקיימו יחסי מין לאחרונה, במחזור או אחרי לידה. היכולת הזו היא שכנראה עוזרת להם לזהות גם גידולים סרטניים, מחלות שונות ואף לדעת אם אישה מבייצת.

אז בפעם הבאה שהכלב שלכם מרחרח ישבן של כלב אחר באובססיה, תדעו שכנראה הוא גילה פרטים מעניינים עליו.