פינת הגזע - פרסי

הוא מהגזעים הראשונים של חתולי הבית, עם פרווה ארוכה, אף פחוס ולחיים שמנמנות והיה החתול של המלכה ויקטוריה - הכירו את הפרסי!

אמנם אין הוכחה חותכת למוצאו, אך כפי ששמו מרמז, הפרסי ככל הנראה מגיע מאירן של ימינו ומתועד כבר מהמאה ה-16. למרות זאת, הגזע השתמר והתפתח באירופה לאחר שהוברח מפרס עם מסעות הצלב.

המראה האלגנטי והמרשים הפך אותו לכוכב תערוכות וופופולרי במיוחד באנגליה, ארה״ב וצרפת. הוא גם האבטיפוס לוריאנטים שונים כמו ההימלאיה, פחוס-הפנים, ״פני-בובה" ועוד.

הפרסי בעל פרווה כפולה, ארוכה ורכה שמאפיינת אותו ונותנת לו מראה אלגנטי ויוקרתי, אך גם משירה המון שיער בבית. בנוסף הפרווה הארוכה אוספת איתה הרבה לכלוך מהרצפה ועל כן, הטיפוח שלו היא משימה לא פשוטה ודורש מקלחת וסירוק תדיר. קיצוץ של הפרווה בחלק התחתון (עם מספריים, לא מכונה) יעזור מהפחתת הלכלוך שמצטבר, בפרט אם זה חתול שיוצא ונכנס מהבית. פרוות הפרסי מגיעה בשלל צבעים כמו לבן, שחור, שמנת, כחול וג׳ינג׳י. בעל ראש עגול, אוזניים קטנות ועיניים גדולות ביחס לפנים, מהפנטות בצבעים של ירוק, חום דבש, וכחול. הפרסי הוא חתול בגודל בינוני למרות שהוא בעל עצמות כבדות ורגליים יחסית עבות. זו כנראה הסיבה שלעומת גזעים אחרים, יכולת הניתור שלו די מוגבלת.

בעוד האופי של החתול מאד תלוי בבעלים שלו ובאיך מגדלים אותו, יש לו כמה תכונות אופייניות. הפרסי הוא חתול רגוע ושקט. הוא כן ישמח לקבל ליטוף וחום וישמח לשכב ליד בעליו, אך להבדיל מהסיאמי או הבריטי, הוא לא תובעני ויהנה גם מזמן איכות עם עצמו. הפרסי חי בין 15 ל-20 שנים. זהו גזע יחסית בריא אך כמו כל גזע אחר סובל מבעיות רפואיות כאלה ואחרות. בין הבעיות הנפוצות נמצא ירידה במשקל (בעיקר בגיל מבוגר), דלקת במערכת נשימה עליונה, בעיות נשימה (בעיקר בשל מבנה האף הפחוס) ודלקת לבלב ועוד. לכן, חשוב להקפיד על ביקורים עקביים אצל הוטרינר.