כלב נקניק, בייגלה, ודאקל (Dachshund) אלה חלק מהשמות השונים שמזוהים עם הגזע הזה. מה שבטוח, גזע שמקבל כל כך הרבה שמות שונים ומשונים, חייב להיות משהו מיוחד. הכירו את התחש.
רובנו מכירים אותו בשם כלב נקניק, ולא במקרה; אם תהיתם פעם למה נקניקייה באנגלית נקראת "Hot Dog", זה בגלל הדימיון לתחש. במקור לנקניקיות קראו "Dachshund Sousage" על שם הגזע. אך עם הזמן, כדי לקצר את השם קראו להן פשוט "Hot Dog". התחש הונדס בגרמניה אי שם במאה ה-15 ע"י יערנים גרמנים. ותתפלאו, הוא לא טעות גנטית, אלא בדיוק כוונת המשורר. היערנים הגרמנים ניסו לייצר כלב ייעודי לצייד של חיות. ולמען האמת, הם עשו עבודה די טובה. עם גוף מוארך, חזה רחב, רגליים קצרות וזריזות וחוש ריח רגיש במיוחד, התחש יעיל מאד באיתור ומרדף אחר ארנבות גיריות וחיות קטנות אחרות, חפירה מהירה וחדירה למחילות ומקומות צרים. למעשה, על בסיס יכולות הציד שלו קיבל את שמו המקורי – Dachs בגרמנית "גירית" ו-Hund - כלב. כלומר, צייד גיריות.
אז איך הוא בתור כלב בית? התחש מאד מחובר לבעלים שלו. יש שיגידו אפילו יותר מדי. זכרו שלכלבים יצרים טבעיים שקשה להעלים. לכן, אל תופתעו אם התחש, שמצטיין בחפירה, מתחיל לגרד במרץ את הספות והכריות עד למצב שהן יכולות להיקרע. הוא ידידותי, סקרן, חכם ועם נביחות קולניות מהווה כלב שמירה טוב. התחש ידוע ככלב עצמאי ונועז שלא יודע פחד, אך זה מגיע עם מחיר של עקשנות וקושי להתמודד עם גישה קשוחה וענישה שקצת מקשה על אילוף. לכן אם מאלפים, גישה של חיזוקים חיוביים עשויה להיות יותר אפקטיבית. הוא ידידותי לילדים, אך בגלל האובססיה שלו לרדוף אחרי יצורים קטנים, לפעמים עשוי "לכפות" משחק תופסת.
התחש מגיע בשני גדלים כאשר המיניאטורי יותר פופלרי, ועם כמה סוגי פרוות. הם אנרגטיים ודורשים לא מעט פעילות גופנית למרות גודלם הקטן. מבחינה בריאותית, התחש בעל אורך חיים של 12-15 שנים ולכן נחשב כגזע בריא. יחד עם זאת, בגלל גבו הארוך, הוא רגיש לפציעות גב ופריצות דיסק. כדי למנוע זאת, חשוב להקפיד על תזונה מדודה כדי לא יהיה בעל משקל עודף שיעמיס על הגב הרגיש. בנוסף, מומלץ להימנע ככל האפשר מלתת לו לקפוץ אל הספה או מהמיטה ולא לאפשר לרוץ במדרגות. הטיפוח שלו יחסית קל ואינו דורש הרבה השקעה.
コメント